היסטוריה
פונאר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם – מקום לבילוי קיצי עבור הווילנאים
תחילת מלחמת העולם השנייהבתקופה שבין שתי מלחמות העולם היה איזור פונאר העליון, מרובה גבהות ויערות, למקום בילוי קיצי אהוב על אנשי וילנה. בשנת 1932 החלה להיבנות פה עיירה שנועדה לשלב את יתרונות חיי העיר והכפר לפי תפיסת "עיר גנים" של האדריכל אבנעזר האוורד, הפופולרית באותה תקופה. העיירה נקראתה יגיילונובו על שם שושלת המלוכה הפולנית והליטאית, היגיילונים. התוכנית להמשך הפיתוח שמה דגש על תחומי הבריאות והספורט. בשנת 1939 הוענק לפונאר התואר של עיר נופש.
תחילת מלחמת העולם השנייה
פיתוחה של פונאר נקטע עם התפרצות המלחמה. ביום ה-1 בספטמבר 1939 תקפה גרמניה הנאצית את רפובליקת פולין. על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הסודי תקף את פולין גם צבא ברית המועצות ב-17 בספטמבר, וב-19 בספטמבר כבש את וילנה. בהתאם להסכם העזרה ההדדית בין ליטא לברית המועצות שנחתם ב-10 באוקטובר 1939, וילנה הוחזרה לליטא, וליטא בתמורה קיבלה אל תוכה כוחות רגליים ואוויריים סובייטים. לא עברה אפילו שנה עד שביום ה-15 ביוני 1940 ברית המועצות כבשה את ליטא. מזרחה מיגיילונובו הוקם שדה תעופה צבאי סובייטי, עבורו החל להיבנות בסיס דלק.
בניית בסיס הדלק בפונאר
תוך כמה חודשים בעבודת שתי משמרות נחפרו במקום לו קראו הפועלים ותושבי האזור "הבסיס" שבעה בורות בעומק 5-7 מטרים וקוטר 20-35 מטר שבתוכם היו אמורים להיות מכלי הדלק, ותעלות המחברות בין הבורות, שם היו מתוכננים צינורות המעבירים את הדלק. אף הספיקו לצפות את קירות של 2-3 בורות באבנים. שני קווי מסילת הרכבת הצרה נסללו עד לאתר. שטח של 50 דונם הוגדר כשטח צבאי והוקף בגדר תיל. כל שטח בסיס הדלק היה 300 דונם, אבל בגלל פריצתה של גרמניה הנאצית למדינה ב-22 ביוני 1941 לא הושלמה בנייתו.
פונאר – מקום השואה
בשנות 1941-1944 הפך פונאר לאחד מאתרי ההרג ההמוני של יהודים הגדולים באירופה. בין יולי 1941 ליולי 1944 נורו בפונאר עד 70 אלף בני אדם, רובם המוחלט היו יהודי וילנה ומזרח ליטא. בשנות 1942-1943 מסיבות פוליטיות נהרגו כאן עד 2000 לוחמי המחתרת הפולנית האנטי-נאצית, כמה אלפי חיילים סובייטים השבויים בידי הוורמאכט, כמו כן בני רומה, חיילים ליטאים שלא צייתו לנאצים וקורבנות אחרים שהתנגדו לשלטון הנאצי.
