בור הרג המוני

לבור בעל קוטר של 26 מטר יש מבנה של סוללות שמורות היטב, אם כי החלק המערבי של הסוללות נפגע בשנות החמישים של המאה ה-20 בבניית מסילה. בצד ימין, ליד היסוד, ישנם שרידי קיר אבן שציפה את צדי הבור בשנת 1941, כאשר הסובייטים תכננו כאן מיכלי דלק. מאפיין המייחד את אובייקט זה הוא הרחבה במורד הדרומי של הבור, שנועדה להעמיד קבוצות קטנות של קורבנות. רחבות כאלה נמצאו בשני בורות בלבד – זה והסמוך.

הרמפה התחתונה (מדרון) להעמדת הקורבנות עולה בכיוון המערב, כמעט מהכניסה לבור. בחלקו האחורי של הרמפה יש תעלה שאמורה הייתה, ככל הנראה, למנוע מהאסירים לעלות גבוה יותר. לאחר מכן השביל פונה לכיוון ההפוך בצורת עקלתון. חלק זה נמצא מעט גבוה יותר ונועד ליורים – חברי יחידת וילנה המיוחדת של ה-SD. בצד הצפוני של הבור ישנה רמפה דומה המקיפה את הבור בחצי עיגול. צפון-מזרחה מהבור, בצד החיצוני של הסוללות, ישנם כמה מפלסים של רחבות נוספות למסדרי היורים.

בשנת 1985 הוצבה בבור אבן זיכרון עם כתובת בליטאית ורוסית: “כאן נשרפו גופות שהוצאו ממקומות ההרג”. הכיתוב אינו מדוייק מכיוון שהגופות שהוצאו לא נשרפו בבורות עצמם, אלא הועלו ונשרפו במוקדים בגובה 4-5 מטר לצד הבורות. על פי בדיקות גיאו-פיסיות בלתי פולשניות שנערכו בשנים האחרונות, לא היו מוקדים ליד בור זה.