אנדרטה לזכר הפולנים
האות הראשונה לזכר הפולנים ההרוגים בפונאר היה צלב עשוי עץ ומצבה סמלית, אותם הציעה להקים בסתיו 1990 ילידת וילנה וחברת המחתרת הפולנית לשעבר הלנה פשיירבסקה (1921-2010). את הצלב והמצבה עיצב אדריכל ליטאי יאונוטיס מאקריונס. בשנת 2000 נחנכה במקום האות אנדרטת זיכרון בעיצוב האדריכל הפולני יארוסלב סקשיפצ’יק ובמימון המועצה להנצחת המאבק והסבל של רפובליקת פולין.
הצבת הצלב בפונאר בשנת 1990 הייתה הגשמה סמלית לכמיהתו של הכומר רומאלדס סבירקובסקיס ההרוג בפונאר – בדרך להרג הוא כתב על פתק וזרק דרך חלון המשאית את המילים הבאות: “הלוואי ובעתיד מישהו ישים צלב במקום בו אמות …”. על פי הלנה פשיירבסקה, פולני מחוז וילנה חלמו להקים אות הנצחה, אפילו צנועה, בפונאר.
האנדרטה נושאת את הכיתוב הבא בשפות הליטאית והפולנית: “לזכר אלפים רבים של פולנים שנהרגו בפונאר מבני מחוזם בווילנה. ירצה השם שמנוחתם תהה נצח, ואור נצחי יאיר להם”. מאחורי האנדרטה, על אותו הבסיס, עומד צלב מתכת בגובה 7 מטר. חומה נמוכה מלבני אבן סובבת את אנדרטה, ובצדה הפנימי תלויים שלטים עם שמותיהם של חברי המחתרת הפולנית ההרוגים בפונאר. בשלטים מאחורי האנדרטה חרוט בליטאית ופולנית: “חיילי ארמייה קריובה, המחתרת הפולנית, אינטליגנטים וצעירים פולנים שהקריבו את חייהם עבור חירותה של ארץ מולדתם – יהי זכרם כבוד. ממשלת רפובליקת פולין”.
על פי ההיסטוריונית הפולנית ד”ר מוניקה טומקייביץ’, נהרגו בפונאר בשנות 1941-1944 בין 1500-2000 פולנים. פרופ’ פיוטר ניווינסקי והלנה פשיירבסקה טוענים למספרים גבוהים יותר – בין 2000-20000. חסרים נתונים על מנת לקבוע את המספר. כיום ידועים שמותיהם של 348 פולנים ההרוגים בפונאר, ושמות אלה מופיעים על השלטים.
בעת הכיבוש הנאצי פולנים נרצחו בווילנה בשל סיבות פוליטיות: כחברי ארגונים מחתרתיים אנטי-נאצים (צבא ההתנגדות החמושה (ZWZ), ארמיה קריובה (AK)), בעת מבצעי לכידה ברחובות או כבני ערובה.
מימיו הראשונים של ספטמבר 1939 הייתה האינטליגנציה הפולנית על הכוונת של השלטון הנאצי. הם דוכאו על ידי מבצע מיוחד שנקרא Intelligenzaktion, שביקש להשמיד את החלק הפעיל ביותר מבחינה פוליטית ואינטלקטואלית של האומה הפולנית. בפונאר נורו רבים ממשתפי הפעולה עם המחתרת: כומרים, תלמידי גימנסיות, מורים, צופים ופטריוטים אחרים. צעירים פולנים רבים, חברים בארגונים פטריוטיים, נורו במאי 1942.
קאז’ימז’ פלצ’ר (1894-1943) היה ממקימי מדע האונקולוגיה באירופה, נודע כאחד הרופאים האונקולוגים הטובים ביותר, לימד באוניברסיטת סטפן בטורי בווילנה. בשנת 1936 ארגן את הקונגרס האירופאי הרביעי ללחימה במחלת הסרטן. בקרבת המלחמה הוצע לפלצ’ר לעבור למדינות אחרות, לעבוד באוניברסיטאות, אך הוא בחר להישאר בווילנה. כחבר בצלב האדום בפולין, הוא טיפל בפליטים ויהודים החל משנת 1939, עזר בסיוע רפואי לארגוני המחתרת הפולנית. הוא נורה יחד עם בני ערובה אחרים מקרב האינטליגנציה הפולנית ביום ה-17 בספטמבר 1943.
פרופסור באוניברסיטת סטפן בטורי מייצ’יסלב גוטקובסקי (1893-1943) היה עורך דין, כלכלן ידוע, אחד החלוצים ביישום עקרונות התיאוריה הכלכלית בניתוח משפטי בפולין ומומחה בכספים ציבוריים. בשנת 1936 פעל כסנגור במשפטים נגד סטודנטים המשתתפים בארגונים שמאלנים. כנראה עובדה זאת תרמה לכך שגוטקובסקי נכלל ברשימות האינטליגנטים הפולנים הנרדפים, אותן בשנת 1941 הכינו כוחות הביטחון של הגרמנים ועוזריהם הליטאים. הוא נורה יחד עם בני ערובה אחרים מקרב האינטליגנציה הפולנית ביום ה-17 בספטמבר 1943.
הכומר רומואלד שבירקובקי (1886-1942) כומר של קהילת רוח הקודש בווילנה ונציג מחוז הבישוף בווילנה ליחסים עם המחתרת הפולנית האנטי-נאצית. נחקר באכזריות בכלא לוקישקס ונורה ביום ה-5 במאי 1942 עם קבוצת צעירים פולנים.
ויטולד שפסקי (1915-1943) ומריה שפסקה (1920-1943). מריה, בעלת דעות פטריוטיות, נכנסה לפעילות מחתרתית בשנות המלחמה. דירתה הפכה לנקודת קשר, שם נפגשו אנשים המבקשים עזרה שונה. שם היא פגשה את קצין המחתרת הפולנית האנטי-נאצית ויטולד שפסקי. ביום ה-11 ביולי 1942 ויטולד שפסקי נאסר. מעט לאחר מכן נעצרה גם מריה. היא נחקרה במטה הגסטפו (כיום רחוב אאוקו). בעת אחת החקירות, ב-25 בפברואר 1943, קפצה מריה דרך החלון בקומה השנייה. נפצעה קשות ואושפזה קודם בבית החולים העירוני ואז בבית החולים בכלא. ביום ה-14 במאי 1943 נלקחה לפונאר על אלונקה.