האנדרטה הראשונה לזכר היהודים והאנדרטה הסובייטית לקורבנות הטרור הפשיסטי

במקום זה הוצבה במאי 1948, במימונם של יהודים ניצולי השואה, האנדרטה הראשונה ליהודים ההרוגים עם כתובות ברוסית ויידיש. הכיתוב ביידיש העיד כי האנדרטה היא “לזכר עד של הקדושים המעונים – יהודי וילנה ומקומות אחרים שנפלו בידי רוצחים פשיסטים של היטלר, אויבי האנושות”. לאחר מכן מובא בטקסט פסוק מקראי בעברית: “קול דמם צועק מן-האדמה. השם ינקום דמם של קדושים מעונים אלה. א’ באב מנחם תש”ד [1944.07.01]. תנצב”ה”.
האנדרטה עוצבה על ידי האמן מיכאל קליין, את הטקסט הכין הרב חיים שיפרין וראש הקהילה היהודית הדתית של וילנה גרגורי קאב. תעודת הביטחון הסובייטית מזכירה כי עלות האנדרטה הייתה 70-80 אלף רובל, מתוכם 15 אלף אספה הקהילה הדתית, ואת השאר – חברי קהילה אחרים. יוזמת הקמת האנדרטה הייתה של חברי הקהילה דוד גורדון, איליה איישישוק ודוד ז’יטומירסקי. הכתובת ביידיש ועברית, בעלת אופי דתי, כמו גם ההבדלים בין הכתוב בשפות השונות, הפריעו לצנזורים ואנשי הביטחון הסובייטים. הוחלט שזהו ביטוי של הלאומנות וחוסר הנאמנות של היהודים. על מנת לעצור בעד כל יוזמת פעולה ציבורית של היהודים, לא ניתנה רשות לחנוך את האנדרטה בטקסיות, דבר שהקהילה קיוותה לקיים ביום הכיפורים.
בזמן המבצע האנטישמי של הקרמלין בשנות 1948-1952 הוסרה האנדרטה ובמקומה קם אובליסק סובייטי, נושא הכתוב “לקורבנות הטרור הפשיסטי”, עקב מדיניות הזיכרון של ממשלת ברית המועצות לפיה הוסר כל ייחוד מקורבנות השלטון הנאצי על ידי הקריאה לכולם במונחים כלליים: “אזרחים סובייטים”, “אנשים סובייטים”, “אזרחים”, “תושבי ליטא”, “גברים, נשים, ילדים וקשישים”.
האובליסק הוא אות הזיכרון הישן ביותר בשטח אתר ההנצחה. הוא מציין את מקום האסיפה ב-8 במאי, יום הזיכרון לסוף מלחמת העולם השנייה, וב-2 באוגוסט, יום הזיכרון לרצח עם בני הרומה.